<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית חמישי שער חמישי</h1>
<h2>דף צז.</h2>
שנינו בברייתא בפרק המוכר פירות שמרים של תרומה, ראשון ושני אסור, ושלישי מותר, ר' מאיר אומר שלישי בנותן טעם. ושל מעשר, ראשון אסור ושני מותר, ר' מאיר אומר שני בנותן טעם. ושל הקדש שלישי אסור רביעי מותר, ר' מאיר אומר רביעי בנותן טעם. ורמינהי ושל הקדש לעולם אסור ושל מעשר לעולם מותר, מעשר אמעשר לא קשיא כאן במעשר ודאי כאן במעשר דמאי, הקדש אהקדש לא קשיא, כאן בקדושת דמים כאן בקדושת הגוף. יש מי שאומרים ששמרים לגבי יין נסך כהקדש הגוף הוא, שהרי אסור בהנאה, ולפיכך שמרים של חולין שתמדן ישראל, אפילו רביעי שבו, אם נגע בו הגוי אסור בהנאה, וליתא, דאף לכשתמצא לומר דיין נסך כהקדש הגוף, הני מילי מתמד בשמרים של יין נסך, שכבר השמרים אסורין כעין שמרים של הקדש, אבל שמרים של היתר שתמדן, אם אין להם דין יין, אף הוא אינו מקבל ניסוך דלאו חמרא הוא אלא קיוהא בעלמא, כדאמרינן התם מי סברת חמרא הוא, קיוהא בעלמא הוא. ועוד דאיפשר לומר שאפילו בשמרים של יין [נסך] לא החמירו כשל הקדש, ואם כדברי רבינו יצחק ז"ל שכתבנו אמת, שהיין נסך בעצמו מתבטל בתוך ששה חלקי מים, היאך איפשר שהמתמד בשמרים אסור לעולם. ומכל מקום לכולי עלמא אי רמא תלתא ואתו תלתא ופלגא וטפי פורתא, אסור, ואע"ג דלגבי ברכה ולגבי מתמד בשמרים של חולין אינו חייב במעשר כל שאין בו כדי מזיגה דרבא, דהיינו דרמא תלתא ואתא ארבעה דהא גבי כוסות לא שרינן ליותר, אלא בשנתערב בששה חלקי מים, ואלא מיהו בשמרים שאינן נכבשין תחת הקורה אלא ברגל, וכן המתמד בפורצני ברגל שלא בקורה, חוששין לו לעולם, לפי שאין אנו יודעין כמה מן היין יצא בו, ופעמים שאדם מתמד בפורצני ויתן שלשה ולא יצאו שנים, ויהיה היין טוב ומושבח, לפי שאינן נסחטין היטב ברגל, ויצא היין וישארו המים ופעמים ימצאו שם גרעיני ענב שלמים ולא דברו חכמים אלא בשלהן, שהיו דורכין בגתות ובקורה.
